מנוע הצמיחה הגדול ביותר של המשק הישראלי הם התכניות הפנסיוניות . התכניות הפנסיוניות תורמות לצמיחה של המשק בשני מישורים מרכזיים האחד מקורות למימון גורמי הייצור במשק והשני מקור הכנסות לאוכלוסיות הפורשות ממעגל העבודה .ככל שתוחלת החיים גדלה והכלכלה הגלובלית צומחת התכניות הפנסיוניות הופכות להיות מוצר מרכזי בחיים שלנו . כאשר רוצים לחלק את התכניות הפנסיונית לקטגוריות ניתן להגיד כי ישנם שני דורות של מוצרים דור הישן שבהם היו צוברים זכויות קבועות בחוזה או בתקנון למקרה ביטוח או פרישה והדור החדש בהם מנהלים את הזכויות . בדור הישן של התכניות בהם אנו מכירים בארץ את הפנסיה התקציבית של המדינה / קיבוצים / מעסיקים גדולים ו הפנסיות הוותיקות. אכן ההתפחויות הטכנולוגיות בעולם הביאו את השינויים הגדולים בכלכלה העולמית , ואחרי שנת 2000 מדינתנו הקטנה והענווה הצטרפה לרכבת המהירה . יש הרבה מאוד לדבר על התרומה של הפנסיות התקציביות למדינה אך לגילוי הנאות חסר התייחסות לעלות שוודאי שיוצאת מכיס ההכנסות שלה. גוף הנושא דורש התבוננות עמוקה בתקציבי הממשלה אשר משפיעים על יעילות תפקודה. נכון להיום תקציב המדינה השנתי  (906 מיליארד ₪ ) כמעט שווה להיקף ההתחיבות שלה לפנסיות התקציביות (710 מילארד ₪ ) , דהיינו בנקודת זמן עתידית קדימה (2030) שבה כמות האוכליסיה בפרישה תהיה שווה לאוכליסיה העובדת ייתכן וכל תקציב המדינה יממן רק את הפנסיות התקציביות . היום אין בארגז הכלים הפיסקאלים [ התנהלות הממשלה] הומונטארים [ בנק ישראל ] יכולת להתמודד עם מציאות כזו , מה לעשות ?!